פסק-דין בתיק ע"פ 45643-10-10

לפנינו ערעורה של המערערת על זיכויו של המשיב בהכרעת הדין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' שלו-גרטל), מיום 13.9.10 ב-ת.פ. 9489/08. בהכרעת הדין זוכה המשיב מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום - התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק.

ההליך בבית משפט קמא והכרעת הדין

1.         על פי המתואר בכתב האישום המתוקן שהגישה המערערת נגד המשיב, ביום 6.11.08 בשעה 00:30 לערך, התפרץ המשיב עם שלושה או ארבעה אחרים, שזהותם אינה ידועה למערערת, למפעל "א.י. הקר בשר" במרכז ירושלים (סמוך לרח' שטראוס), שבבעלות אברהם הקר. המשיב והאחרים פתחו את דלת המפעל שהייתה נעולה, וגנבו מתוכו 200 ארגזי סחורה מלאים בבשר בשווי 250,000 ש"ח, מסור חשמלי בשווי 20,000 ש"ח, מכונת בשר בשווי 100,000 ש"ח, ומכשיר נוסף בשווי 25,000 ש"ח. את הסחורה העמיסו המשיב והאחרים על משאיתו של המשיב מסוג "מרצדס" מ.ר. ...

2.         המשיב כפר בעובדות כתב האישום וגרסתו הייתה, כי במועד שצוין בכתב האישום משאיתו הייתה בתיקון ברמאללה והוא עצמו שהה באילת.

3.         בבית משפט קמא העידו מספר עדים וביניהם:

גב' רבקה כרמל, המתגוררת בסמוך למפעל (להלן: " השכנה") העידה, כי במועד הרלוונטי ראתה מספר אנשים נכנסים למפעל, שהוציאו סחורה והעמיסוה על המשאית. את המשאית ראתה ממרחק של מטרים ספורים ממרפסת דירתה. השכנה התקשרה לבעל המפעל ומסרה לו את מספר המשאית שרשמה על פתק. לאחר שמסרה את מספר המשאית זרקה את הפתק.

            דוד הקר, בנו של בעל המפעל, העיד, כי השכנה התקשרה אליו והודיעה לו על הגניבה. הוא נכנס לרכב יחד עם אשתו והחל בנסיעה לכיוון המפעל. בדרכו לשם מסרה לו השכנה בטלפון את מספר המשאית, עליו חזר ואשתו רשמה זאת על פתק. רעייתו של הקר לא זומנה להעיד, ועל כן לא התיר בית המשפט הגשת הפתק שנרשם על ידה כמוצג. עם זאת יצוין, כי דוד הקר מסר את מס' הרישוי של המשאית במהלך עדותו מזיכרונו.

            אביו של דוד הקר העיד ומסר פרטים באשר לסחורה שנגנבה.

            כן העיד נציג חברת "סלקום", באשר לפלטי תקשורת שהוצאו למנוי של המשיב. מחקר תקשורת שנערך העלה, כי ביום ובשעה הרלוונטיים לכתב האישום שהה המשיב בסמוך מאוד למפעל, ברח' שטראוס-הנביאים, וכעבור שעה נקלטה שיחה באתר סמוך בשכונת גאולה בירושלים.

4.         בחקירתו הראשית בבית משפט קמא, שב המשיב על הגרסה הראשונית שמסר, כי משאיתו הייתה בתיקון ברמאללה והוא שהה באילת וישן שם אצל ידידה. המשיב הוסיף, כי הפלאפון שלו היה עימו כל הזמן. בחקירה הנגדית, לאחר שעומת עם מחקרי התקשורת, הודה שאולי טעה, וכאשר הוצג לו על פי מחקרי התקשורת, כי אמנם שהה באילת אך זאת לפני המועד בו בוצעה הפריצה, שתק ובהה. עוד הודה המשיב, כי מספר הטלפון שנזכר במחקרי התקשורת הוא שלו, ולו היה משאילו לאחר היה זוכר זאת.

            מטעם המשיב לא הובאו עדים כלשהם לתמיכה בגרסתו.

5.         לאחר שסקר את ראיות התביעה שהובאו לפניו, קבע בית משפט קמא, כי הראיות נסיבתיות ואינן מספיקות בכדי לקשור את המשיב למעשים המתוארים בכתב אישום. עוד הוסיף בית משפט קמא, כי גם אם הוכח שהמפעל נפרץ ונגנבו סחורה וציוד, אין ראיה קבילה לכך שהמשאית של המשיב, או המשיב עצמו, היו במקום בשעת מעשה, או כי הם שותפים לדבר העבירה. עוד נקבע, כי עדותו של המשיב מלאה סתירות ולא ניתן לתת בה אמון, וכי טענת האליבי של המשיב הופרכה במהלך המשפט נוכח ראיות התביעה והודאתו כי דבריו במשטרה לא היו "מדויקים". יחד עם זאת, כך נקבע, אין בכך כדי להשלים את החסר בראיות התביעה. עוד הוסף, כי הימצאו של המשיב באזור ברחוב הנביאים במועד הרלוונטי לכתב האישום, אין בה כדי לקבוע שהוא זה שהתפרץ למפעל יחד עם אחרים וגנב את הסחורה והציוד. המשיב לא נראה במפעל או בקרבתו בזמן האירוע, ואין כל הוכחה שהמשאית שנצפתה היא המשאית שלו.

6.         על כך הערעור שלפנינו.

עיקרי טענות הצדדים בערעור

7.         מטעם המערערת נטען בכתב ובעל-פה בדיון לפנינו, כי טעה בית משפט קמא בקביעתו כי עדותו של דוד הקר ביחס למספר המשאית היא "עדות שמיעה לא קבילה", שכן השכנה ראתה את מספרה של המשאית במקום ומסרה אותו בטלפון ישירות לדוד הקר, שזכר אותו במהלך עדותו בבית המשפט. לשיטת המערערת, המדובר בחריג לעדות שמיעה. עוד נטען, כי אשתו של דוד הקר אמנם רשמה את המספר מפיו של בעלה, אך היא לא נדרשה לעדות לשם קבילות עדותו של בעלה, אלא, לכל היותר, להעיד כי רשמה את המספר כפי ששמעה מפי בעלה, ולמסור את הפתק לבית המשפט ובכך לחזק את עדות הבעל. עוד הוסף, כי דוד הקר לא נחקר כלל על יכולתו לזכור את המספר ולא הועלתה כל טענה בקשר לכך, ולפיכך לא הייתה הצדקה לפקפק בנכונות המספר של המשאית שמסר הקר במהלך עדותו בבית המשפט. המערערת הוסיפה וטענה, כי גם איכונו של מכשיר הטלפון הנייד של המשיב סמוך מאוד למקום הפריצה בזמן הפריצה, מחזקת באופן משמעותי את העובדה, כי מספר המשאית שמסר הקר הינו נכון. לכך יש להוסיף את שקרי המשיב שהופרכו במהלך חקירתו הנגדית.

8.         ב"כ המשיב תומך בנימוקים שבהכרעת הדין ומבקש לדחות את הערעור. עוד נטען, כי גם אם הנימוקים שבהכרעת הדין אינם נכונים, כי אז ישנם מספר ספקות שצריכים לפעול לטובתו של המשיב. לשיטתו, איכון מספר הטלפון הנייד של המשיב, יכול להוכיח, לכל היותר, כי המשיב היה ברדיוס של ק"מ מאותו איזור, ולפיכך לא ניתן להרשיעו.

            עוד נטען, כי בניגוד לאמור בהודעת הערעור כי השכנה התקשרה לדוד הקר, אין הדבר עולה מעדותה בבית המשפט, שכן שם העידה כי התקשרה לבעל הבית, והיא לא נשאלה למי התקשרה, האם לדוד הקר, או לאביו, שאף הוא העיד בבית המשפט. כמו כן, דוד הקר העיד כי קיבל את מספר המשאית מהשכנה ואולם לא מסר את שמה. עוד נטען, כי השכנה העידה כי ראתה את הפועלים ועל אף זאת לא נערך מסדר זיהוי. ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי במהלך עדותו קרא דוד הקר את מספר המשאית מחתיכת קרטון שעליו רשמה רעייתו את מספר המשאית ולא מזיכרונו.

דיון והכרעה

9.         נקדים ונאמר, כי דין הערעור להתקבל.